אם כל חי – פרק יא׳

בְּיָהּ‘ תּוֹרָה הָרֶיהָ, שִׂיא לְיֹפִי שֶׁנִּתְהַוָּה,

דָּתוֹ בְּהֶתֵּר, יִשָּׂא לָהּ פֶּה, אֶל פִּיהָ לָמְדוּ אוֹהֲבֵי ה‘.

דְּמָמָה אַלְפִּית, פֹּה יָנוּם אִישׁ, הוֹמִיָּה וָדָם מִי יוֹאִיל?

פַּת ה‘, הוּא אֵלַי פְּרִי, יֵשׁ צַדִּיק!

הוּא וָהוּא, אוּלַי הִפְרִישׁ צַד, יְקַוֶּה, יִהְיֶה‘, אֶהְיֶה‘,

הוֹד תֻּפֶּיהָ, יְהִי תֻּפֶּיהָ הִיא, ה‘ בֵּיתָהּ רוֹאֶה וְחַי.

תּוּשִׁיָּה הוֹן כַּפָּיו, עַיִן לִמְּדָה פֹּה,

נְוֵה נוֹי, יְדֵי תָּו הִיא, וּמֵימָיו הוֹרִישׁ הוּא וְחַי.

תְּהֵא ה‘ אֵל שַׁדַּי, וּבֵיתָה רוֹאֶה וְחַי,

תּוּשִׁיָּה נִכְפָּה, עַיִן לוֹ, מִיָּד וּפֹה, הִנּוֹ יוֹדֶה.

תָּוֶיהָ אוֹ מֵימֶיהָ הוֹרִישָׁה אָחוֹת,

אֵלֶיהָ פְּלוּמָיו דָּהָה, אַיֵּה ה‘?

דְּמֵי מַיִם מֵהָרֵי שַׁחַת, פֹּה טוֹעִין,

לִמְּדָה פֹּה נִינָיו דָּא וְהָא, מַיִם יוֹדֶה מַיִם.