הָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת

קודם ביאת משיח, הערב רב – יהיו בעשר ובשלוה, ואשרי מי שיברח מהם.

וְעַכְשָׁו קֹדֶם בִּיאַת הַמְּשִׁיחַ צִדְקֵנוּ אֲשֶׁר הֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (סוף סוטה) כִּי הָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדֶּרֶת, וְשִׁקְרָא יִשְׁלֹט בְּעָלְמָא, וּמְקֻבָּל מִפִּי הבעש”ט הק’ וְתַלְמִידָיו, כִּי קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יִהְיוּ רֹב מַנְהִיגִים וְרָאשֵׁי הָעֵדָה מֵהָעֵרֶב רַב, וְזוֹ לָשׁוֹן הָרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשּׂא (דף קכ”ו ע”א) א”ל רַעְיָא מְהֵימְנָא בְּאוּמָאָה עֲלָךְ בִּשְׁמָא דְּיקו”ק לֹא תְּאַחֵר בְּכָל יְכָלְתְּךָ דְּהָא אֲנָא בְּצַעֲרָא סָגִי, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ עוֹזֵר לִי לְאַפְקָא לִי מֵהַאי צַעֲרָא בְּהַאי קְבוּרָה, דְּאִתְמַר עֲלַי (ישעיה נג, ט) וַיִּתֵּן אֶת רְשָׁעִים קִבְרוֹ וְלֹא הִשְׁתְּמוֹדָעָן בִּי, וַאֲנִי חָשִׁיב בְּעֵינַיְהוּ בֵּין רַב רְשִׁיעַיָּא כְּכֶלֶב מֵת דְּסָרַח בֵּינַיְהוּ דְּחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח בֵּינַיְהוּ בְּכָל קַרְתָּא וְקַרְתָּא, וּבְכָל אֲתָר דְּיִשְׂרָאֵל מְפֻזָּרִין בֵּין מַלְכוֹן וְאִתְהַדְּרוּ אִנּוּן עֵרֶב רַב רַעֲיָן עַל יִשְׂרָאֵל עֲאָנָא דקב”ה דְּאִתְמַר בְּהוּ (יחזקאל לד, לא) וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, וְלֵית לוֹן יְכֹלֶת לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם ת”ח, וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא מְסוֹבְבִים מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחָנָּנוּ, וּמַחְרִימִין עֵרֶב רַב בֵּינַיְהוּ וְלֹא יְהָבִין לוֹן בְּאַתְרֵי סַגִּיאִין אֶלָּא דָּבָר קָצוּב דְּלָא יְהֵא תְּקוּמָה לִנְפִילוּ דִּלְהוֹן וַאֲפִלּוּ חַיֵּי שָׁעָה, וְכָל חֲכָמִים וְאַנְשֵׁי חַיִל וְיִרְאֵי חֵטְא בְּצַעֲרָא בְּדָחֳקָא בִּיגוֹנָא חֲשִׁיבִין כִּכְלָבִים בָּנִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת (איכה ד, ב) דְּלָא שָׁכְחוּ אַכְסַנְיָא בֵּינַיְהוּ, וְאִנּוּן עֵרֶב רַב אִנּוּן עֲתִירִין בְּשַׁלְוָה בְּחָדְוָא בְּלֹא צַעֲרָא בְּלֹא יְגוֹנָא כְּלָל, גַּזְלָנִין מָרֵי שֹׁחַד דְּאִנּוּן דַּיָּנִין רֵישֵׁי עַמָּא, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם (בראשית ז, ג) עֲלֵיהֶם אִתְמַר (איכה א, ה) הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, בְּאוּמָאָה עָלָךְ זִמְנָא תַּנְיָנָא עַד כָּאן.

וְזֶה לְשׁוֹן הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ זֹהַר חַי פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דף קי”ג), וְעַתָּה רֹב הַדּוֹר עִם הָרָאשִׁים שֶׁלָּהֶם הֵם מֵעֵרֶב רַב, לָכֵן צָרִיךְ כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל לִירָא וְלִפְחֹד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל הָעֵרֶב רַב, וְאֵין לָנוּ עֵצָה רַק לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה לַה’, וּלְהִתְבּוֹדֵד עִמּוֹ בִּתְשׁוּבָה וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיַּצִּילֵנוּ מִמַּיִם הַזְּדוֹנִים וּמֵרְשָׁעִים הַלָּלוּ, כִּי אֵין לָנוּ עוֹד פְּנַאי לְהַמְתִּין עַל תִּקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז”ל (אבות א, יד) אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי, כִּי עַכְשָׁו הַגְּמָר וְהַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַגִּלְגּוּלִים, כִּי יַגִּיעוּ יָמִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם חֵפֶץ אֵלּוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר עוֹד לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹ, וְהַבֵּרוּר יְהֵא סָמוּךְ לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ כְּמוּבָא ברע”מ פר’ נָשׂא, שֶׁיִּתְנַסּוּ יִשְׂרָאֵל מֵהָעֵרֶב רַב קֹדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, וְגַם אַחַר הִתְגַּלּוּת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּתִשְׁעָה חֳדָשִׁים קֹדֶם בִּיאָתוֹ, וְגַם אַחַר כָּךְ עַד עוֹלַם הַתְּחִיָּה, וְהַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ, וְיִזְכּוּ לְהָאוֹר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְעִקָּר תָּלוּי בְּמַעֲשֵׂינוּ שֶׁל עַכְשָׁו, וְלֹא כְּמוֹ הַכְּסִילִים שֶׁחָשְׁבוּ כִּי בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ יִפָּטְרוּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי מִי שֶׁלֹּא טָרַח בְּעֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת. לָכֵן צָרִיךְ כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו לְהַרְבּוֹת בִּתְשׁוּבָה וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיְּתַקֵּן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, כִּי אֵין לָנוּ לְהִשָּׁעֵן רַק עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.